חירותו של הרדיו

"להפליג בדעתנו למרחקים בלתי משוערים" - על חירותו של הרדיו  - ענת שרון-בלייס


באחד משיריה כתבה דליה רביקוביץ על תחושותיה המורכבות נוכח כתיבת שירה וקריאת שירה:  "...אתה יושב בחדר וכל הקירות מתגבהים / הצבעים נעשים עזים יותר / מטפחת כחולה הופכת לעומק באר..." *  המלים של רביקוביץ מאפשרות לי לדבר על חווית הרדיו, על המקום בו חוברים להם קולות של דעת וקולות של לב ומאפשרים את החירות והאינטימיות של השדרים והמאזינים.

הרדיו הוא המקום בו הקירות מתגבהים והצבעים נעשים עזים יותר. זה המקום בו נמצא, בראש ובראשונה, צוהר אל קולנו שלנו, אל המלים שלנו, אל העברית שלנו, ומשם נוכל למשוך חוטים של סקרנות אל אנשים רבים, שונים ומשונים, שהרי סביבו מתרחש הקשב לקולות אינסופיים. כאותו צוהר הנזכר בסיפור המבול, כאשר מסביבנו גועשת המציאות והתקשורת המסחרית סוגרת, הרדיו הוא הפתח, בו ניתן לנו אשראי להיות אנחנו ומנקודה זו להוליד את הקולות.

בעבר היה הרדיו שלנו, הרדיו העברי, הישראלי, רשמי ומונולוגי. הוא היה עוד אחד מן המכשירים הלאומיים, סביבם התלכד העם ונלמדה השפה  הנכונה. לאט לאט הוא נפרם אל רדיו אחר, בכל מיני צורות, דיאלוגיות יותר. הוא לא היה רק כלי המעביר מידע חדשותי, אלא כלי לביטוי אישי ויצירתי, המאפשר לספר סיפור.

להביא את השירה והספרות אל תוך האקטואליה, את התיאטרון אל שיחות עם אנשים, לספר על אותם הכוכבים בשמיים באינספור דרכים, ללמוד מחדש להקשיב, להתרגש ולעולם לא לעשות שידור רדיו כדבר מובן מאליו, גם כאשר היינו לשדרים מיומנים. רדיו כזה מאפשר לשלח את היונה, היונה הפרטית של כל אחד מאיתנו, לראות הקלו המים, לקבל את הימים בהם חוסר המנוח לכף הרגל הוא הכרחי ליצירה הרדיופונית, לקבל את ההכרח במעוף חוזר, בציפייה נוספת, עד שתצוץ האדמה היציבה.

ושוב לרגע, דליה רביקוביץ. שיר אחר שלה נפתח במלים "השעות הטובות של סינדרלה עברו שם למטה במטבח / הייתה לה חירות הדעת / אם נאמר את זה כך..." ** רביקוביץ הופכת את סיפור האגדה על פיו ואני שמחה לקחת ממנה את קצה החוט, משום שהשעות הטובות שלי עוברות שם, באולפן הרדיו, מאותן הסיבות בדיוק. אני יכולה "להפליג בדעתי למרחקים בלתי משוערים, בלתי מוסברים....אוצרות אינסופיים יש לי בדמיון וללא צורה". הרדיו מאפשר לחפש ולהגדיר בכל פעם את הדבר בצורה אחרת, בקול אחר, מאפשר להסס, ללמוד להיות רהוטים מתוך הגמגום, מתוך נקודות תצפית נדירות ולא מתוך כניעה למחלקות שיווק ופרסום, לזוהר החמקמק של הנסיכים.

לא מזמן יצא לי לשמוע שדר באחת התחנות האזוריות מרצה בפני תלמידי תיכון הלומדים במגמות רדיו ברחבי הארץ. הוא שאל אותם אם הם יודעים למי הם משדרים ומשלא ענו נכונה על שאלתו "הפשוטה" הוא אמר להם, שהם צריכים לכוון את שידורם לאישה בת שלושים. זקפתי אוזניי על מנת להבין מדוע אבל לא האמנתי למשמע : "משום שמחקרים הוכיחו כי אישה בת שלושים היא כוח הקנייה העיקרי בשוק". התבוננתי בתלמידים, נערים ונערות בני שש-עשרה, שבע-עשרה וניסיתי לחשוב מה הם יודעים על אישה בת שלושים. שהרי, על פי משנתו של השדר, אם לא ידעו אישה זו לא יוכלו לעשות רדיו ראוי בישראל.

לא חירות הדעת, לא דמיון, לא מרחקים בלתי משוערים, בלתי מוסברים....במלים אחרות: רדיו נטול רדיו.

אנשים צעירים המגיעים ללמוד את מלאכת הרדיו, ראויים למרחב, לזמן ולדמיון. הם ראויים למורים שמאפשרים להם לדמיין, שמעודדים אותם להשמיע את קולם שלהם, החד-פעמי. לא קול של מקהלה, קול מאולץ, מלאכותי, מנוכר, אלא קול שניתן להפליג איתו ולמצוא אוצרות אינסופיים.

 

*"אתה בוודאי זוכר" מתוך: "הספר השלישי" 1970
** "סינדרלה במטבח" מתוך: "אהבה אמיתית" 1987


Add this to your website