ספרות גרמנית לציון 80 שנה לעליית היטלר לשלטון - חלק 2

ביקור קצר במשכן לאמנות במינכן, שם מתנוססים על הקירות תצלומיו של אדולף היטלר, הוגה ומייסד המוזיאון, הזכיר לי כי בינואר 2013 ימלאו 80 שנה לעלייתו לשלטון. התמונות מוצגות בהקשר ביקורתי אך הן העלו אצלי רגשות סותרים ולא פשוטים, שהובילו  להפקת תכנית רדיו המוקדשת לספרות הגרמנית מאז שנות השלושים של המאה העשרים ועד ימינו.  זהו ניסיון להתמודד עם הזיכרונות לא דרך שפת טקסי יום השואה עליהם גדלנו אלא דרך קולות  שמספרים את הדברים בדרכים שונות, בפרוזה אחרת, מנסים להבין כיצד מתאפשר עיוורון פוליטי ואנושי, גזענות ושנאה,  ולא רק בגרמניה של 1933.  בתכנית משולבות שיחות עם המתרגמים אילנה המרמן, שמעון זנדבנק, חנן אלשטיין ועם העיתונאי אבנר שפירא. 

כל אחד מהמשתתפים בחר ספרים, שלטעמו מייצגים את ההתמודדות של היוצרים הגרמניים עם הנאציזם, בתוכם:  היומנים של ויקטור קלמפרר, יהודי שהתנצר, ובשל היותו נשוי לגרמניה, הותר לו להישאר בדרזדן;  "סיפורו של גרמני" מאת סבסטיאן הפנר, שניסה לשחזר את האירועים ההיסטוריים, לאחר שעזב את גרמניה ערב המלחמה;   גינתר גראס והינריך בל, חתני פרס נובל,  הסופרים הראשונים  שפרסמו רומנים אפיים, בניסיון להתמודד עם אחריות האזרחים הגרמניים ועם החורבות.

אל הכותבים הללו מצטרפים סופרים, שזיכרונות ילדות מודחקים הפכו ביצירתם לחשבון נפש נוקב באשר לאחריות אישית ומשפחתית. סופרים אלה ביקשו לערער על אופני הייצוג המקובלים ובין היתר ערבבו תיעוד היסטורי ובדיון:   אווה טים בספרו "אחי, לדוגמה";   הנס אולריך טרייכל בספרו "הבן האובד" ;  מנפרד פרנקה בספרו "פרשות רצח".  לא במקרה בחרו רבים מהכותבים בדמותו של ילד, כגיבור היצירה, על מנת  לנסות ולחלץ את האמת ההיסטורית, לבחור בגילוי על פני הכיסוי.  בין השיחות על הסופרים משובצים קולות המשוררים - ברטולט ברכט,  פאול צלאן,  נלי זק"ש, הילדה דומין ואחרים, שמופיעים באנתולוגיה "הגרזן הפורח" ובספרים נוספים -  מנבאים בשורותיהם הקצרות את מה ששום איש לא רצה לראות ומתמודדים מחדש עם כתיבה בגרמנית לאחר המלחמה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


Add this to your website