חביבה פדיה - שירה ופרוזה

שיחה על אפשרויות של בית בתוך גלות ותנועה מתמדת, אפשרויות של רצוא ושוב שיש בהן גם שקט, כפי שהיא כותבת בפתח ספר הפרוזה הפיוטי שלה "בעין החתול" – "ולוואי שנהיה אצל החיות כמו אצל המלים ואצל המלים כמו אצל החיות". כשחביבה פדיה מתבוננת, מקשיבה וכותבת שיר זה מתחיל מנקודה אחת, אדם, חיה או מקום, ונע אל עבר נקודה אחרת, אדם, חיה או מקום אחרים, כדי לספר סיפור נפתח, שיתרחשו בו כמה ממדים וכמה קולות, שלא תהיה עליו בעלות, אחיזה, אלא שמיטה שיש בה גילוי. הכתיבה שלה היא תמיד תוצאה של הליכה, המקפלת בתוכה את המצב הנפשי, האינטימי ביותר ואת המרחב הפוליטי, את השבירות לצד הנוכחות, כפי שהיא כותבת למשל בשיר על הליכת בוקר בבאר שבע -  "גם אם כל זה שוב יאבד לך עד הלילה / מפעם לפעם העומק נצבר / ורגעי התבזבזות החסד הם כה מתוקים / וכה מזינים / שלא תהיה בך טינה".

שיחה על הספרים: בעין החתול, מתיבה סתומה, מוצא הנפש, דיו אדם.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

 


Add this to your website