אפשרויות מחאה בשירה - אמיר אור ורפי וייכרט

כשאנחנו חושבים על מחאה, אם זאת המתקיימת במרחב הציבורי ואם זאת המתקיימת בכתיבה אנו נוטים לדמיין משהו צעקני ,פרובוקטיבי אפילו אלים. צריך שישמעו את המוחים ועל כן עליהם להרים את קולם ולשנות את לשונם.  אולם לפחות בשדה הספרות נראה כי פניה של המחאה מורכבות יותר. לא בהכרח צריך לצעוק בשורות, כדי למחות.  ניתן לכתוב גם שירה אינטימית, לירית מצד אחד וגם שירה אפית בעל תיבת תהודה גדולה מן הצד השני, והדברים אינם סותרים.    אמיר אור מציע בספרו "משא המשוגע" את התנועה האפית, את רחבות השירה כדי לספר על העוול, ההשחתה, האלימות והזיוף, שחווים האנשים ביום יום הפשוט. זאת שירה פוליטית, שירת תוכחה, שכאילו אין בה פנים ברורות  אבל למעשה הפנים של כל אחד מאתנו מופיעות שם.  שם ספרו של רפי וייכרט ב"קווים דקים" מעיד על תוכנו, על השורות העדינות, המספרות על משפחה והורות, על חברים כותבים שהלכו לעולמם, על זיכרונות ילדות, על הפכים הקטנים שהמציאות היומיומית דורסת, והוא מבקש לשמור, הן במעשה השירה והן בעבדותו כמו"ל קשב לשירה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 


Add this to your website