אומרות שירה כי אין לנו שפה אחרת

המלחמה בדרום ובעזה, החלה בסמוך לפרשת "מטות", בספר במדבר. פסוקיה הראשונים דנים בתוקפו של נדר שנודרת אישה. אישה  שהיא בת של או אשתו של, והתשובה ידועה מראש: אם שמע הגבר את הדברים ומחליט שהנדר לא יקום,  כך יהיה.  שיקול דעתה של האישה וקולה נמחקים.   לאורך ימי הלחימה הרגשתי שדעתי טובעת בים הפרשנויות, שקולי הולך ונפרם וביקשתי לשמוע אותו בחזרה, בעזרת קולן הבהיר של משוררות, שחיות כאן, בכל מיני מקומות בארץ. כל אחת מהן מופיעה בשיחה קצרה קוראת שיר אומרת מילה,   כל אחת עם הרגשות שלה, בוחרת בדיבור  שיכול להכיל את הפחד , הבתים ההרוסים, הילדים שבורחים, המתים,  אבל לא את הניכור ולא את השנאה . אנחנו לא מחפשות תמונת ניצחון אלא תמונת חיים, תמונת ריפוי.   משתתפות: חביבה פדיה, ליאת קפלן, טל ניצן, אגי משעול, ריטה עודה, דיתי רונן, חוה פנחס-כהן, הילה אהרון-בריק, ריקי כהן, אורית גידלי, בכל סרלואי וסיון הר שפי.    ברטולט ברכט כתב באחד משיריו: "מן האנטנות החדשות בא הטמטום הישן. החכמה נמסרת הלאה מפה אל פה."  עורכת ומגישה: ענת שרון-בלייס

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 


Add this to your website