סיגלית בנאי

ספרה הראשון "שכונת התקווה – קהיר"  עוסק בפואטיקה של זהות לאומית, יהודית ערבית, כשהיא מבקשת "לנסח" מחדש מיקומים של נשיות כאן ובארצות אחרות, בין כיסוי לגילוי ובלי שיפוט. ספרה השני "עברייה" חוזר אל פס הקול היהודי ומנסח אותו מחדש, כשהיא מנסה להבין את מקומה של האישה בדת ובחברה, כאפשרויות שונות, וגם לשאת את קולה מתוך הפסוקים ואליהם. שירתה של סיגלית בנאי היא שירה דוקומנטרית, מלאת תנועה וחיפוש, אבל היא  אינה כותבת אותה רק על גבי דפים, אלא אחדים מהם נכתבים במיוחד לבמה, לביצוע קולי, המאפשר זהויות נזילות, שיש בהן רכות והכלה לצד הומור ולא מעט ביקורת עצמית, כי יצירה היא אפשרות שאין לכל אחת, לכל אישה, וגם על כך היא כותבת.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

 

 


Add this to your website